רש"י על נזיר כ״ג

1 ומתניתין דאמר הריני נזיר לגמרי ואת מאי - כלומר ואת מי הוית נזירה והלכך אי אמרה אמן דניחא לה בנזירות הרי בעל יכול להפר לפי שלא תלה נדרו בנדרה ומתני' דקתני דיכול להפר את שלה וברייתא קתני דשניהן יכול להפר:

2 מתני' הרי זו סופגת את הארבעים - מפרש לה לעיל נזיר כא::

3 רבי יהודה אומר תספוג מכת מרדות - אם לא נתחייבה במלקות מן התורה תהא לוקה מכות מדרבנן כדי להוכיחה שלא תהא מזידה:

4 גמ' ת"ר אישה הפרם וה' יסלח לה - במה הכתוב מדבר אם באשה שנדרה והפר לה בעלה סליחה זו למה אלא כו' ע"כ באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר דהא כבר כתיב ואם ביום שמוע אישה יניא אותה דהיינו שהפר לה בידיעתה:

5 מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה גרסי':

6 המתכוון לאכול בשר חזיר גרסי':

7 דמעיקרא לאיסורא איכוון - דהא לא ידעה דהפר לה בעלה ומשום הכי צריכה כפרה וסליחה:

8 דלא איקבע איסורא - דהוא סבור דשומן הוא:

9 אבל אשה דהפר לה בעלה - דקאי גבה בהתירא אימא לא תיבעי סליחה:

10 אבל בשתי חתיכות - אחת של חלב ואחת של שומן כההיא דאיסי בן יהודה:

11 דאיקבע איסורא - דהא מיהא הוה ידע דחדא מינייהו של חלב:

12 אימא לא תסגי ליה בכפרה וסליחה - דכמזיד דמי:

13 קמ"ל דלא שנא - ידע כולו ולא שנא ידע מקצתו מביא אשם תלוי ומתכפר לו:

14 ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:

15 מי דמי אנן אמרינן דבחד דרך - הולך אחד ונכשל אחד:

16 והכא שני דרכים - אשתו ואחותו דלזה נזדמנה לו אשתו ולזה אחותו:

17 כל הפסוק הזה לשום עבירה נאמר - ולכך אי אתה יכול לדונו לכף זכות:

18 אח נפשע זה לוט - שנקרא אח לאברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה וגו' כי אנשים אחים אנחנו בראשית י״ג:ח׳:

19 ומדינים כבריח ארמון - בשביל שהטיל מריבה בינו ובין אברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה גרם לו שנפרדו זה מזה ונעשו זה כנגד זה כבריחים שנועלין לארמון שאין החיצונים יכולים להיכנס בתוכו כן נעשו עמונים ומואבים שאינן מותרין לבא בקהל ישראל כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי:

20 לתאוה יבקש נפרד - לדבר עבירה יבקש מי שנפרד ואיזה זה לוט שנפרד מעל אברהם כדכתיב ויפרדו איש מעל אחיו בראשית י״ג:י״א וסמיך ליה ויסע לוט מקדם שהוא נפרד תחילה:

21 ובכל תושיה יתגלע - ובתושיה לא נאמר כאן אלא ובכל תושיה לומר לך שנתגלע קלונו בשתי תורות דתורה נקראת תושיה דכתיב הפליא עצה הגדיל תושיה ישעיהו כ״ח:כ״ט תורה שבכתב ותורה שבעל פה בתורה שבכתב בבתי כנסיות כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי בתורה שבעל פה בבתי מדרשות כדתנן עמוני ומואבי כו':

22 יתגלע - כמו ולפני התגלע הריב נטוש משלי י״ז:י״ד שהוא לשון גילוי דגרסינן במסכת סנהדרין דף ו: קודם שנגלה לך הדין כו':

23 תמר שזינתה - ונתכוונה לשם מצוה כדי להעמיד זרע כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה בראשית ל״ח:י״ד:

24 זמרי זינה - ונתכוון לשם עבירה:

25 ויצאו ממנה מלכים ונביאים - מלכים מדוד ונביאים מישעיה כדאמר מר סוטה י: אמוץ ואמציה אחים הוו וגמירי מגילה טו. כל מקום שהזכיר הכתוב נביא ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא:

26 גדולה עבירה לשמה - כלומר לשם מצוה:

27 מתוך שלא לשמה בא לשמה - אלמא דמצוה שלא לשמה חשיבא דלידי מצוה היא מביאה ואת אמרת דעבירה לשמה גדולה הימנה:

28 אלא אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה - ששתיהן שוות:

29 דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני - כלומר כאותן נשים שמצינו בהן שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן אהל:

30 תבורך - על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע כדי שתהא יכולה להורגו:

31 שרה רחל ולאה - שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה נתכוונו אלא כדי שמתקנאות זו בזו רחל באחותה ושרה ולאה באמהות וכולן נאמר בהן אהל כדכתיבי קראי:

32 שבע בעילות - בין כריעה ונפילה ושכיבה אית בהו שבע בהאי קרא:

33 אלא טוב אמאי - מזהר ליה שלא לדבר עמו:

34 אלא לאו שמע מינה טובתו רעה היא - ומאי רעה איכא דאי מפיש במילי בהדיה אתי לאשתבועי לי' בשם עבודת כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך שמות כ״ג:י״ג וגבי יעל אשת חבר מאי רעה איכא גבה דהטיל בה אותו רשע זוהמא דאמר מר בשעה שבא נחש וכו' ישראל וכו' יבמות קג::

35 ארבעים ושתים קרבנות - משבע מזבחות שערך בג' מקומות ועל כל אחד ואחד העלה פר ואיל שהם י"ד לכל מעמד ומעמד וג' פעמים י"ד עולין מ"ב וקרבנותיו של בלק הוו שלא לשם מצוה:

36 ויצאה ממנו רות - שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ובתשבחות:

37 דקריתיה מואב - משמע מאבי:

38 בן עמי - בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:

39 אמר אל תצורם ואל תתגר בם - ומדלא כתיב בהו מלחמה שמע מינה דאפי' צערא לא ליעביד להו ולא עוד דאפי' בכירה דקריתיה אב הכתוב פרסמה דכתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו: